הסיבוב הראשון של עונת 2017/18 בליגת העל הגיע לסיומו, ואיזה יופי של סיבוב זה היה (למרות המשחק הנוראי שסגר אותו). עשר נקודות מפרידות בין המקום הראשון למקום השביעי, האלופה עברה לא מעט רגעים קשים לפני שהתייצבה בפסגת הטבלה ממש על הבאזר, סגניתה נראית כאילו איבדה כיוון ובמקום השני מתייצבת בכלל הפועל חיפה, משתתפת קבועה בקרבות התחתית בשנים האחרונות, שמפתיעה בענק ולכל הפחות נמצאת בדרכה להגשים סוף סוף את הנבואה הקבועה של יואב כץ, ולהגיע לפלייאוף העליון. וברקע נמצאת גם בית"ר ירושלים, שלמרות ואולי בזכות הבלגן הבלתי נגמר בה, עוד עשויה לקרוא תיגר על האליפות, את מכבי נתניה המשלהבת של סבע, עלי מוחמד וערן לוי, וכמובן - את מכבי חיפה שממשיכה בעקביות את תהליך ההתרסקות שלה. קיבלנו מספר גדול של שערים נהדרים, לא מעט משחקים טובים וגם, איך אפשר שלא, לא מעט פרשיות ועניינים שלא ממש קשורים למשחק עצמו. אז הגיע הזמן לסכם ולבחור את נבחרי הסיבוב, "ראש בראש" סטייל. יאללה בואו נצא לדרך.

העונה של ורד נהדרת, הוא התחיל אותה בדיוק עם אותה יכולת טובה שהציג בחצי השני של העונה שעברה, ולמרות שנעצר קצת על ידי מחלה ושותף רק בתשעה משחקים בסיבוב, הוא היה מעורב ב-10 שערים. הוא, ושחקנים נוספים כמו חנן ממן, עלי מוחמד וגבריאל תמאש היו יכולים לזכות בתואר, אבל הקוסם של מכבי נתניה סיפק סיבוב חלומי, כמעט דמיוני. 12 שערים ב-13 משחקים, שני רק לשותפו ערן לוי באיומים לשער ולמסגרת ובעיקר מהפך מאוד מהיר מפוטנציאל לא ממומש לכוכב על שמפחיד כל הגנה בליגה, תחת ניהול מרשים של צמד מאמניו במכבי נתניה וכחלק מחוליית התקפה מלהיבה. שני פקטורים מבליטים את ההצלחה של סבע:הראשון, הוא התהליך שעבר בקריירה. סבע בן ה-25 יועד לגדולות כבר לפני מספר שנים, וכראיה הגיע למכבי תל אביב של טרום עידן קרויף כבר ב-2011. הוא קיבל מעט מאוד הזדמנויות והמשיך להפועל ב"ש של טרום עידן בכר, בבני סכנין ובמכבי פתח תקוה - וכבש בסך הכול שישה שערי ליגה בכולן. ב-2014 הגיע לנתניה כשעלתה לליגת העל בפעם הקודמת, כבש שלושה שערים ובישל אחד נוסף, ובמרץ נפצע וחזר שנה לאחר מכן, כשנתניה כבר שוב הייתה בלאומית. ואז הוא חזר והתפוצץ - 18 שערים ו-12 בישולים שלו החזירו את דראפיץ' וברדה לליגת העל. העובדה שהצליח להביא איתו את היכולת הזו גם לליגת העל, ואפילו לשפר אותה, מרשימה מאוד. הפקטור השני הוא העקביות. לטל בן חיים החלוץ היו בעונה שעברה תשעה שערים אחרי שישה מחזורים, הוא סיים את הסיבוב הראשון עם... תשעה שערים. גם סבע נעצר מעט אחרי שהגיע עם אותה כמות כמו של טב"ח למחזור השביעי, באופן טבעי, אך בכל זאת הוכיח שהוא לא מתכוון להיעלם והוסיף שלושה בששת המשחקים האחרונים. סיבוב מדהים של שחקן מלהיב.

גם בשלוש השנים הראשונות של ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב, כשתואר רדף תואר וההולנדי זכה למחמאות מכל עבר על המהפכה שביצע במועדון, נקודת התורפה שלו - זו שלמרות הכל קיבל ביקורת בגללה - הייתה בחירת הזרים. המזל שלו העונה, הוא שכמאמן יש הרבה יותר סיבות לבקר אותו (בעצמו מועמד לאכזבת הסיבוב), וכבר כמעט לא מזכירים לו שגם החבורה שהביא העונה לא ממש מספקת את הסחורה. ראיקוביץ' הוא היחיד שאי אפשר לבוא אליו בתלונות, קיארטנסון לא הבקיע כבר הרבה מאוד זמן ואלה שהגיעו העונה? באטוקיו, סושיץ', רודריגס ובאבין כבשו יחד 0 שערים וגם המתאזרחים, שוינפלד, בלקמן וכמובן פיליפנקה, לא ממש מבריקים.אבל לחבורה הצהובה הזו, אחרי שינויים שאולי ייעשו בינואר, יש עוד סיבוב פלוס לפלייאוף להוכיח שהיא ראויה לשבחים ולהביא תארים, בעוד לגיא לוזון כבר יהיה מאוד קשה לשנות את הדעות, המאוד שליליות כרגע, עליו. הכישלון שלו במכבי חיפה היה כל כך גדול, בהתחשב בתנאים שקיבל ובראיונות התמימים, כמעט שקריים, שההקפיד להעניק אחרי כל הפסד ויכולת מביכה של הירוקים. מכבי חיפה ניצחה ארבעה משחקים בסיבוב הזה והפסידה חמישה. היא כבשה 15 שערים ב-13 משחקים ונעזרה בהרחקות של שחקנים יריבים כדי להשיג חלק נכבד מהנקודות שלה. זו לא רק האמונה לעתיד חדש, שכמו כל שנה קרסה כבר בתום כמה מחזורים, וסיום הסיבוב במקום השמיני. הוא פשוט העמיד קבוצה חסרת כל השראה וברק, ששיחקה במרבית המשחקים כדורגל נוראי ולא הראתה שום התקדמות ממחזור למחזור. למזלו של לוזון, המשפחה תקבל אותו חזרה למלאבס בזרועות פתוחות, אולי שם יצליח לשקם קריירה שיצאה לחלוטין מהכיוון.

עלי מוחמד, האיש שמחזיק בנתונים שבכיף היו יכולים לזכות אותו בתואר שחקן הסיבוב, נדחק איכשהו למקום השני בקטגוריית "התגלית" - לא ממש הוגן. שמו של הקשר הניז'רי של מכבי נתניה מופיע גבוה-גבוה בכל כך הרבה קריטריונים סטטיסטיים והתזזיתיות שלו על כר הדשא כל כך משלהבת, אך הוא הוא התמודד פה בקרב אבוד. רוסלן ברסקי, המנוע של הקבוצה המפתיעה של הפועל חיפה, הוא בחור בן 26 שעבר כל כך הרבה, עבר מתחת לרדאר פעם אחר פעם והעונה, באופן בלתי צפוי לחלוטין, פרץ בריצה לתודעת כולנו עם הופעות נהדרות וסיבוב חלומי עם הפועל חיפה. רק שימשיך כך.

הצמד הנתנייתי העמיד קבוצה מלהיבה ששיחקה במהלך הסיבוב, לפרקים, את הכדורגל הטוב בליגה. לצערם, כרגע זה מספיק רק למקום החמישי, אז המנצח פה ברור. ההישגים המרשימים של קלינגר במכבי תל אביב בעשור הקודם, אז הצעיד אותה לאליפות אחר שבע שנים שחונות, הצעיד אותה לקמפיין בכורה בליגת האלופות ואפילו ליקט ארבע נקודות בבית קשה - נשכחו כליל בשנים של כישלונות, מאבקי תחתית וירידות ליגה. עד לשעריים הוא הגיע, ובקיץ היה צריך לעבור מסכת שכנועים כבדה מצד בעל הבית כדי להסכים לרדת לקווים - והתוצאה על גבול הלא מציאותית. 12 נקודות ממכבי חיפה זה כבר הישג מרשים בפני עצמו, אם זה ייגמר באליפות זה יהיה סיפור ענק.

הגעתו של איינבינדר לבאר שבע עברה חלק מאוד, וזה מרשים בהתחשב בכך שמדובר באלופת השנתיים האחרונות ובכך שהגיע כמחליפו של אובידיו הובאן האהוב כל כך בנגב. אבל הרכש הבולט של הסיבוב חייב להיות שחקן הפועל חיפה, קבוצה שיצרה יופי של תמהיל של ישראלים וזרים. הבולט מכולם, בעיקר כי הוא מסמל כל כך את הכישלון של מכבי חיפה, במדיה שיחק מ-2011 ועד הקיץ האחרון (מינוס השאלות). שמונה שערים (ב-20 איומים על המסגרת) היו אמורים להספיק לו למקום הראשון בטבלת הכובשים של הליגה, אם לא הסיבוב במפלצתי של סבע, אליהם הוסיף גם בישול - ובסך הכל הוא אחד הגורמים המשמעותיים במיקום של הפועל חיפה.

העובדה ששתי קבוצות הצליחו לעבור על החוק הפשוט, שאוסר על שיתוף שישה זרים במקביל, היא די מביכה, אבל בני בן זקן וקודמיו לוקחים פה בגדול.אין פלא שבית"ר ירושלים מככבת אצל שני המועמדים לתואר. הקבוצה מהבירה כאילו ניזונה מבלגן, מפרשיות, תקריות וחיכוחים, מפיטורים וטעויות מביכות. במהלך סיבוב אחד של ליגה, על פני שלושה חודשים וחצי, בית"ר עברה אירועים שקבוצות אחרות לא רואות בעשור וזה לא מפריע לה להתייצב במרחק של שלוש נקודות בסך הכול מהפסגה ולחלום על אליפות. הכניסה של אלי אוחנה לתפקיד האיש החזק וההליכה אחורה (אולי) של אלי טביב עברו חלק, הקבוצה המשיכה לרוץ אחרי הפיטורים הלא ברורים של שרון מימר, גם הצירוף והעזיבה התכופים של השריף לא הפריעו איכשהו, התקופה של גילי לבנדה (מישהו זוכר?) לא טלטלה ובן זקן - למרות שזוכה לקריאות "תתפטר" בסוף כל משחק, ממשיך לצבור נקודות בקצב משביע רצון. כל זה לא גורע מכמה שההתנהלות הזו קלוקלת ולא מתאימה לליגה שרוצה להתנהל באופן רציני ומקצועני.